לומר לגברים ש…

שומעת מדי פעם גברים שלא מבינים את התגובה החמורה המגיעה על מעשים ואמירות, בהקשר של הטרדה מינית. "להגיע לבית משפט בגלל משפט לא במקום?"רוצה לומר לגברים אלו (כולל חברים שלי) –

אף מטריד מינית לא מתאר לעצמו כי יגיע לבית המשפט או אפילו לממונה האחראית בארגון על מניעה וטיפול בהטרדה מינית.

אף מטריד מינית לא מתאר לעצמו שהוא מטריד מינית. דוגמה קיצונית ראינו בפרשת קצב.

לעומת זאת הרבה מאוד גברים חוששים מכך שיואשמו בהטרדה מינית על לא עוול בכפם, או בפיהם. (שכן 4 התנהגויות, מתוך 5, המוגדרות כאסורות על פי חוק הינן מילוליות בלבד. ללא מגע)

רוצה לדבר איתכם על החשש שיש לחלק מכם בנוגע לעניין הזה.

בשנת 1998, הצליח לעבור בכנסת חוק שניתן לומר עליו כי הוא אחד המשפיעים ביותר על החברה הישראלית. חלק יגידו לחיוב וחלק לשלילה. החוק הזה העלה על השולחן את המושג 'הטרדה מינית', שהיום שגור מאוד בשפתינו. אין אחד שלא מכיר את המושג, לגבי תוכנו ישנם ויכוחים לעיתים.
החוק למניעת הטרדה מינית, שתי מטרות לו:
  1.  הענשת מטרידים.
  2. מטרה חינוכית (ללא מרכאות) של שינוי נורמות התנהגות.

מכיוון שאינני עו"ד אין אני רוצה להיכנס לפירוט סעיפי החוק (וגם מפני שניתן לראות זאת כתוב במקומות רבים), אלא לדבר על התנהגויות אחרות שיתכן כי אינן מנוגדות לחוק אך עלולות לסבך בעניינינו, ועל כך עולה חשש גדול מצד חלק מהגברים אותם פוגשת במסגרת פעילותי.

"האם אפשר עדיין לומר 'בוקר טוב' לנשים? ואם אגיד בטון הלא-נכון אז אולי תתלונן עלי?"

"אני לא נכנס למעלית אם יש שם רק אישה אחת"

"לא לוקח יותר טרמפסטיות"

"מעדיף לא לעבוד עם נשים"ועוד אמירות המעידות על חשש, בילבול וגם לעיתים רצון לקנטר.

אז לא, להגיד 'בוקר טוב' זו לא הטרדה מינית. אבל טון דיבור כבר כן יכול להיות והיתממות בנושא הזה היא בעייתית. החוק לא מדבר ולא יכול לדבר על טון דיבור. אני, כמנסה ליצור תרבות מונעת הטרדות – כן יכולה.

ההתייחסות להטרדה מינית לא נמצאת בחלל ריק, אלא קשורה מאוד לנורמות חיינו ולערכים על פיהם אנו רוצים לחיות.אז בואו ניקח צעד אחד אחורה ונדבר רגע על ההתייחסות שלנו, כיחידים וכחברה, אל התנהגויות מיניות מבורכות. כלומר כאלה הבאות מהמקום הטוב של חיינו. התייחסות זו – איננה שיוויונית בין נשים לגברים. במילים אחרות, אם ידיד שלי ואני נתנהל מינית בדיוק באותו אופן, ותהייה לנו הצלחה רבה עם פרטנרים רבים – הוא יצא תותח ואני 'לא משהו'. דיון שלם נוכל לערוך על סוגיה זו, בהזדמנות אחרת. לעניינינו, אותו פער בשיפוטיות החברתית קיים גם כשאנו עוסקים ב'הטרדה מינית', רק הפוך. כלומר, אותו משפט שיאמר ידידי, יתקבל אחרת אם יאמר על ידי. רק בגלל שהוא גבר ואני אישה. בהקשר של הטרדה מינית, ידידי הגבר צריך לשים לב יותר ממני, למה שיוצא מפיו.

"אה, זה לא הוגן" אני שומעת לעיתים את התגובה לכך. נכון, זה לא הוגן. החוק למניעת הטרדה מינית' מתייחס באופן שוויוני לנשים וגברים, הן כלפי המטרידים/ות והן כלפי המוטרדות/ים. אז מהיכן מגיע "חוסר ההגינות" הזה? בדיוק מאותו מקום ממנו באה אותה התייחסות שונה כלפי התנהגויות מיניות של גברים לעומת אלו של נשים. מאותו מקום מגיע גם השוני בתגובות של נשים וגברים להטרדה מינית. כל המוטרדים מרגישים לא נוח, אולם לתגובות של נשים מוטרדות מתווסף פעמים רבות גם חשש/פחד.

המחירים החברתיים של נשים גבוהים יותר מאלו של גברים, סביב התנהלויות בעלות אופי מיני, נורמאלי ובריא. החוק, כמו חוקים חברתיים אחרים, בא לתת סיוע ותמיכה לאותה חלק באוכלוסיה שיש לו פחות כוח חברתי.

כאשר נמגר את הפער "הלא-הוגן" הזה, יהיה לנו קל הרבה יותר להתמודד עם הפער ההוא.

נושא נוסף שרוצה אני לדבר איתכם, הוא נושא הגיל. לא זה של בני נוער וילדים אלא דווקא זה של גיל העמידה והתבונה (?), 40, 50 והלאה. החוק לא מתייחס לגילאים, אולם החיים כן. כשהיית בן 20 וסיפרת בדיחה או זרקת הערה בעלת אופי מיני, אולי זה התקבל בחיוך, אולי אפילו בברכה ואולי לא. כעת, כשאתה בן 40, 50 ויותר, אותה הערה או בדיחה, יתקבלו אחרת. מה גם שכנראה לא תאמר אותן לבנות גילך שיודעות כבר לא להתייחס או להתייחס אליך ב"סבלנות", אלא לנשים צעירות ממך.

באחת הסדנאות שהעברתי לקבוצת מנהלים, רטן אחד מהם ש"ממש לא נוח החוק הזה מפני שעכשיו צריך לחשוב לפני כל מילה היוצאת מפה". אכן לשנות התנהלות זה לא דבר נוח ואולם אני לוקחת את הרטינה ההיא וממליצה לעשות בה שימוש לא רק בהקשר של 'הטרדה מינית' אלא בכלל בחיים: לחשוב לפני דיבור ולפני מעשה.

אז לכל המבולבלים – אם הבלבול הינו אמיתי ולא היתממות, תשאלו חברים/חברות איך נראה להם אמירה, טון דיבור או התנהגות מסויימת. תראו כי ברגע שתוציאו לאור את ההתלבטות האמיתית (ולא זו המיתממת) תתבהר לכם התשובה.

ולכל חוששים – אל תחששו מחשש זה, הוא יעזור לכם לשנות התנהלות. בהצלחה.

 

סגור לתגובות.